עדיין לא מנויים? יש סרטים בחינם!!!

שלום שלום!!!
ראשית, הבלוג שלנו עבר דירה, אז אפשר לעבור לבלוג החדש שלנו בדף הבית: www.meirkids.co.il
דבר שני - גם אם אתם לא מנויים, אתם יכולים להנות מהסרטים החינוכיים שלנו בערוץ מאיר לילדים! מבין כל הסרטים שלנו הפרשנו "תרומה גדולה" של סרטי ילדים לצפייה ישירה בחינם! כנסו: meirkids.co.il/sets/free

26.1.2012

היספורים של עוז - פרשת בא


לק"י                                              שבת פרשת בא, הרב עוז קאפח, מרחב עם


אורי נכנס לחדר והתיישב על המחצלת. ראיתי על הפנים שלו שיש לו משהו חשוב לספר לי. "מה חדש?" שאלתי "אל תשאל" התפרץ אורי "אנחנו הולכים לחגוג! ד' ציוה על משה שכולנו נתכונן לצאת ממצרים בעוד כמה ימים, ונעשה סעודה חגיגית. שמעתי שאנחנו הולכים לשחוט כבש" "אוף! בטח אנחנו נקנה רק עוף. ההורים שלי לא אוהבים בשר." עניתי, כשאני חושב על שמחת החג המתקרבת. "לא, לא הבנת, גדי – כולם הולכים לאכול כבש. זו המצוה. מקריבים קרבן לד' – שוחטים כבש, ואוכלים אותו".
נזכרתי בשיעור האחרון ששמעתי מהמורה ירחמיאל, שדיבר על דיני קרבנות – "חייבים לסיים את הקרבן" אמר אז המורה "אסור להשאיר ממנו אחרי סוף הזמן". דמיינתי לעצמי אותי, את אבא ואמא, ואת חמשת אחיי ואחיותי, יושבים מול 30 קילו של בשר, ומנסים לגמור אותם לפני עלות השחר... "אין סיכוי. אנחנו בחיים לא נספיק לגמור קרבן שלם בלילה אחד. אולי אתם," אמרתי לאורי "שאתם שנים עשר אחים, יכולים לאכול כל כך הרבה. לנו בטוח ישאר ונצטרך לזרוק. תגיד, לא חבל?" אורי חייך "אבל זה בדיוק מה שבאתי לספר לך. בטח שחבל לזרוק סתם בשר, ועוד קרבן. אבל אל תדאג, אף אחד לא יזרוק כלום.
משה אמר שיבדקו כמה כל אחד יכול לאכול, ומשפחה שלא יכולה לגמור כבש שלם לבד, יחגגו ביחד עם השכנים שלהם! אתמול בלילה שמעתי את אבא שלי עושה חשבון ביחד עם אמא שלי כמה אנחנו יכולים לאכול, והם חישבו שעדיין ישאר לנו הרבה בשר. אז לא התאפקתי, יצאתי מהמיטה והצעתי להם להזמין אתכם, ממש התחננתי!" עכשיו הייתי ממש במתח "נו, ומה הם אמרו?" אורי הוא חברי הטוב, תמיד אנחנו מבלים ביחד, הולכים ביחד ללמוד תורה אצל המורה ירחמיאל וחוזרים ביחד, כי הבתים שלנו ממש צמודים, אבל אף פעם לא חגגנו יחד. זה יכול להיות מגניב. "אז הבוקר שמעתי את אבא שלי מדבר עם אבא שלך, ואבא שלך אמר שהוא חושב שזה רעיון טוב, והוא רק צריך להתייעץ עם אמא שלך כדי להחליט ולהחזיר תשובה" את המשפט האחרון אמר אורי בקול רם ובהתלהבות, בדיוק כשנכנסה אמא הביתה.
 "אוווו, גדי, אני רואה שאתה כבר מעודכן בחדשות. מה אתה אומר?" קפצתי ממקומי "כן, כן, אמא, בבקשה, זה יהיה מזה שמח לאכול איתם" אמא חייכה.  "זה בסדר, כבר הודענו להם שאנחנו באים. אני חוזרת עכשיו משיחה עם אמא של אורי, ישבנו ועשינו חשבון לכמה מנות בשר אנחנו מגיעים ביחד. אבא כבר קנה כבש הבוקר, אבל נראה שאנחנו צריכים לצרף עוד כמה, או שתתחילו לצום מעכשיו..., יש לכם רעיון למשפחה בת שבע-שמונה נפשות, מהסביבה הקרובה?"
עברתי בראשי על רשימת חברי הקרובים, אך לרובם היו משפחות גדולות יותר. פתאום אמר אורי בשקט "לעמיאל יש ארבעה אחים". עמיאל? מה פתאום הוא חשב עליו? עמיאל הוא לא כזה חבר שלנו. חוץ מזה, הוא גם לא ממש שכן. "אני לא יודע אם זה נחשב" אמרתי, "הוא גר מהצד השני שלכם, אבל בינו לביניכם יש שלושה בתים של מצרים". אמא התבוננה בנו רגע "אני חושבת" אמרה לבסוף "שזה דוקא רעיון טוב. נראה לי שזה חשוב מאד להזמין את המשפחה של עמיאל. אני גם חושבת שאפשר להחשיב אותם בתור שכנים, אבל ליתר בטחון, אני אתייעץ עם מרים".




שאלות:
# מה דעתכם? זה נקרא שכן? למה?
# למה היה חשוב לאמא של גדי להזמין את המשפחה של עמיאל?
# לא עדיף שכל משפחה תאכל לבד ותתכונן ליציאה ממצרים בביתה?

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

אתם מוזמנים להוסיף תגובה !!!