עדיין לא מנויים? יש סרטים בחינם!!!

שלום שלום!!!
ראשית, הבלוג שלנו עבר דירה, אז אפשר לעבור לבלוג החדש שלנו בדף הבית: www.meirkids.co.il
דבר שני - גם אם אתם לא מנויים, אתם יכולים להנות מהסרטים החינוכיים שלנו בערוץ מאיר לילדים! מבין כל הסרטים שלנו הפרשנו "תרומה גדולה" של סרטי ילדים לצפייה ישירה בחינם! כנסו: meirkids.co.il/sets/free

1.2.2012

הסיפורים של עוז - פרשת בשלח



שבת קודש פרשת בשלח, עוז קאפח, מרחב עם

"מובטחות היו צדקניות שבדור שהקב"ה עושה להם ניסים והוציאו תופים ממצרים"
(רש"י טו' כ')


זה היה ריקוד שלא שוכחים. הסחפות כזו, ספונטנית, בלי הזמנה. בבת אחת התפרצנו, כולן-כולן, ויצאנו במחול. האמת – כמעט בבת אחת. זה התחיל כשמשה חיבר את השירה על הנס הגדול, איך ניצלנו מהמצרים בלילה. ברגעים הראשונים אחרי שעלינו מהים ומצרים טבעו בו, עוד ניסינו להתאושש ולתפוס את שאירע. ואז משה התחיל לשורר, וכל ישראל הצטרפו אליו: "אשירה לה' כי גאה גאה, סוס ורוכבו רמה בים." כולם יחד, בקןל אדיר, שרו והודו לה'.
אייר טוביה עדן
ואז, כשנגמרה השירה, נהיה מן שקט כזה. מרים הראשונה שהבינה, או הרגישה, מה עושים עכשיו. היא פשוט תפסה תוף, כן – תוף, פתאום באמצע המדבר וכל הבריחה הזו, היה לה תוף, והחלה לתופף ולרקוד. ואז, לא כמו אש המתפשטת בשדה קוצים, אלא יותר כמו התפוצצות מהירה של משהו בבת אחת, שלפנו כולנו כלים, כל אחת מצאה משהו, פתאום התברר שחלק החביאו בתיק חליל, חלק תופים וכלים נוספים, ופרצנו בריקוד.
אולי היה זה הריקוד הכי הסטורי שהיה אי פעם. אולי היה זה ריקוד של גאולה. אולי רק בעתיד הרחוק, כשעם ישראל יצא מהגלות האחרונה ויקום על רגליו, ירקדו ככה. אולי. אני לא יודעת. בכל אופן, אנחנו רקדנו. תארו לכם, כל הנשים, אולי איזה מליון וחצי נשים (כן ירבו, בלי עין רעה...), בקצה המדבר, על שפת הים, רוקדות ורוקדות ורוקדות. מעגלים מעגלים, מעגלים מעגלים, רוקדות ורוקדות.
השתחררנו. השתחררנו ממצרים, השתחררנו מהעבדות, השתחררנו מהבריחה, מהמועקה, מהפחד, השתחררנו, ופשוט רקדנו.
רק אז הבנתי את מה שראיתי יותר משבוע לפני-כן: אמא ארזה את הצרור שניקח איתנו לדרך, וראיתי אותה מתלבטת, מכניסה משהו, מוציאה, מכניסה שוב, ומוציאה שתי חולצות. "מה זה, אמא?" שאלתי, כשאני חושבת שזה בודאי דבר חשוב מאד להולכי מדבר, אם אמא ויתרה על חלק מן הבגדים שלנו כדי שיהיה לו מקום בצרור. "זה תוף, נועהל'ה. את יודעת מה זה?" לא היה לי מושג "לא. מה עושים עם זה? זה כדי לבשל במדבר?" אמא חייכה "חמודה את, לא, לא מבשלים עם זה. אבל באמת לא יכולת לדעת. כאן במצרים אין לנו כל כך פנאי להתעסק במוסיקה ודברים כאלה. זהו כלי נגינה, ומשתמשים בו כדי לנגן, למשל כשרוצים לרקוד." "אה, כמו בחתונה של מלכה ופוטי? מה, את חושבת שנסחב איתנו ציוד חתונות?" אמא חייכה חיוך מסתורי. "אני בטוחה שנצטרך אותו!" אמרה, וחזרה להמשיך לארוז.



 
שאלות:

גם אם יהיו ניסים, למה לקחת תוף ולא מצרכים חיוניים? כל כך חשוב לרקוד אחרי הנס?
למה לדעתכם הגברים לא רקדו?
למה כתבתי שהיו יותר ממליון נשים, בני ישראל לא היו שש מאות אלף?

תגובה 1:

משפ' ניצן אמר/ה...

צריך לקחת כלי זמר כי צריך להודות על הניסים שה' עושה!

הוסף רשומת תגובה

אתם מוזמנים להוסיף תגובה !!!