עדיין לא מנויים? יש סרטים בחינם!!!

שלום שלום!!!
ראשית, הבלוג שלנו עבר דירה, אז אפשר לעבור לבלוג החדש שלנו בדף הבית: www.meirkids.co.il
דבר שני - גם אם אתם לא מנויים, אתם יכולים להנות מהסרטים החינוכיים שלנו בערוץ מאיר לילדים! מבין כל הסרטים שלנו הפרשנו "תרומה גדולה" של סרטי ילדים לצפייה ישירה בחינם! כנסו: meirkids.co.il/sets/free

23.2.2012

סיפור לפרשת תרומה


שבת קודש פרשת תרומה, הרב עז קאפח, מרחב עם








איור: רינת גלבוע
ר' משה ור' דני יצאו לדרכם, כמידי יום שישי. המסלול היה קבוע וידוע מראש. קודם כל – נפגשים, הן אין איש מהם יכול להתחיל במלאכתו בלי חברו. "בוקר טוב, ר' דני" הקדים ר' משה בחיוך, ומיד נענה "בוקר טוב גם לך, ר' משה. הבאת?" ר' משה לא ענה. הוא  הכניס ידו לכיסו, הוציא צרור שטרות, והכניס לשקית שהחזיק ר' דני. כעת הוציא ר' דני צרור מכיסו, ושם אותו אף הוא בשקית. כך היה מנהגם זה שנים – לא מתחילים לאסוף צדקה לפני שהם נותנים משהו בעצמם, והקפידו היטב שכל אחד מהם יראה שחברו נותן, לבל יבוא לידי חשד, חלילה. כעת פנו שני הגבאים, ופסעו לכיוון השוק. שעת בוקר זו, היתה חביבה עליהם – בשעה זו היו עדיין הסוחרים פנויים להקשיב לדברי השניים ולהוסיף על הצדקה שנתנו, ועוד שעליהם להספיק לחלק את כל הכסף שנאסף לעניי העיר, בזמן שיוכלו העניים לקנות צרכי שבת. החנות הראשונה היתה חנותו של חיים הצבע, שקיבל אותם במאור פנים. החנות שלו היתה למעשה השניה ברחוב, אך הוא ביקש מגבאי הצדקה שיתחילו תמיד ממנו, להיות ראשון למצווה. על הדלפק כבר חיכתה להם ערימת מטבעות קטנה, והם לא ביקשו יותר, ביודעם שחיים נותן בדרך כלל קצת יותר ממה שהוא יכול. ר' דני הכניס את המטבעות לשקית, הסתובב וצעד אל הדלת, אבל כשהיתה כבר רגלו האחת מחוץ לחנות, השיג אותו קולו של חיים "רק רגע, רק רגע, ר' דני, רחמים, אל תברח לי – מצאתי עוד משהו לתת" הוא ניגש אל ר' דני ומסר לו מטבע נוסף, שמצא בכיס האחורי של מכנסיו. ר' משה קימט את מצחו "חיים, אתה בטוח? אל תדאג, יהיה לנו מספיק, בעז"ה. אולי כדאי שתשאיר לך את זה?" "מה פתאום?" ענה חיים "את המטבע הזה אני נותן לצדקה. קודם שמתי בערמה את מה שחשבתי שאני צריך לתת, ועכשיו אני רוצה להוסיף עוד משהו משלי!" ר' משה חשב לענות לו, אבל ר' דני דחק בו – הן עליהם להזדרז ולאסוף עוד ממון רב, והעניים מחכים. נפרדו השניים מחיים, וחזרו לרחוב. החנות הבאה, היתה המאפיה של גדליה. ניחוח חלות וריח עוגות ועוגיות של שבת קידמו את השניים בכניסתם. גדליה לא נראה בחנות, והם שיערו כי הוא מתעסק עם התנור בחדר הפנימי. "אתה מדבר" לחש ר' דני לר' משה, "לך הוא מקשיב יותר". ר' משה הנהן. כשנתבקש להיות גבאי צדקה, ידע כי יצטרך לפעמים גם לדרוש מאנשים בתקיפות את חלקם, והיה נכון לכך. הרב הסביר לו שהוא מבקש ממנו לשאת בתפקיד, כיון שרק הוא ידע לתבוע מהסוחרים לתת, מבלי לכעוס עליהם אם לא ירצו. הוא הרים את קולו "ג ד ל י ה, ר'  ג ד ל י ה, יש לך אורחים. התבוא?" אין תשובה. הוא ניסה שוב "גדליה, מצוה מחכה לך, אל תחמיץ" גדליה הגיח מפתח החדר הפנימי, מקנח את ידיו בסינרו, ומוחה את הזיעה ממצחו בעזרת מטפחת רקומה. "אה, זה אתם" מלמל, ואז הוסיף "באתם אולי לקנות חלות לשבת?" ר' משה לא בזבז זמן "גדליה היקר – ארבע מאות, בבקשה. שמענו שהשבוע היו אצלך הרבה קונים" – "אל תגזים. נכון שהמאפים שלי משובחים, אבל אל תחשוב שכל כך הרבה קונים אצלי. היום כולם למדו לאפות בבית. אם אני אתן לכם ארבע מאות, בסוף אני אצטרך נדבות מכם. תיכף אבדוק" אמר ופנה לקופסה קטנה מכסף שעמדה על הדלפק, ושימשה כקופה "אולי אוכל לתת מאתיים". ר' משה הכיר היטב את גדליה. גדליה אף פעם לא הזדרז לתת, אך ר' משה ידע כי אם ילחץ עליו, יסכים בסוף, ואף ישמח במצוה לאחר מעשה. "גדליה, הרי השבוע הכנת עוגות לחתונה של סמי, ודאי שילמו לך על כך ביד נדיבה. וחוץ מזה – אל תדאג, אף אחד לא נהיה עני מזה שנתן צדקה. תן ארבע מאות, ויהיה בסדר" גדליה הביט בו ובר' דני, שתק רגע, ובסוף אמר "טוב, בסדר, אבל בפעם הבאה..." את סוף המשפט לא שמעו ר' משה ור' דני – הם נטלו מידיו את השטרות בטרם יתחרט, ומיהרו לצאת. התחנה הבאה היתה החנות של עוזי הירקן. כמה צעדים לפני החנות, נעצר ר' דני, והביט לארץ. על הכביש היה מונח שטר, ועליו מתנוססות הספרות '500'. למצוא סכום כזה, זו באמת זכיה. הרי אין כאן כל סימנים, והרטיבות על השטר מעידה כי נשכח כאן לא מעכשיו. ודאי מותר לקחת אותו "נו, קדימה, למה אתה מחכה?" הפציר בו ר' משה "קח את השטר, אתה מצאת והוא שלך" ר' דני נענע בראשו "אולי מישהו יראה אותי מכניס את השטר לכיס, ויחשוב שלקחתי חלילה מהכסף של הצדקה. עדיף שלא אגע" הוא פנה ללכת, אך רגליו מאנו לשאת אותו משם. "יש לי הצעה" אמר פתאום ר' משה "שים אותו בשקית של הצדקה, וכשנגיע הביתה, תקח לך אותו".   



 

מה דעתכם על ההצעה?
האם טוב לשכנע מישהו לתת צדקה, או לחכות שיתנדב?
האם אפשר להכריח לתת צדקה?

תגובה 1:

אנונימי אמר/ה...

אני אומר שדני צודק

הוסף רשומת תגובה

אתם מוזמנים להוסיף תגובה !!!